החלטה בתיק בפ"ת 5149-02-11

בפניי בקשה לפסילת המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, בהתאם לסעיף 46ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של גרם מוות ברשלנות, גרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש ברשלנות (מספר מקרים), נהיגה במצב המונע שליטה ברכב ומסכן עוברי דרך וסטייה מנתיב נסיעה.

2. עפ"י כתב האישום, בתאריך 1/10/10 סמוך לשעה 19:00, נהג המשיב ברכב מסוג סיטרואן בכביש 65 מכוון צומת קדרים לכוון כללי צומת גולני, כשברכבו אשתו וילדיו. בכיוון הנסיעה הנגדי נהג המנוח ברכב מסוג מאזדה כשברכבו אשתו וילדיו. המשיב נהג בקלות ראש וברשלנות, במצב של עייפות, שמנע ממנו את השליטה ברכב, לא שם לב לכביש ובקילומטר 71, איבד את השליטה בסיטרואן, סטה שמאלה אל הנתיב הנגדי, תוך חציית קו הפרדה רצוף, והתנגש במאזדה. כתוצאה מהתאונה, נהרג המנוח, למרבית נוסעי כלי הרכב נגרמו חבלות של ממש וכולם נזקקו לטיפול רפואי. כן, ניזוקו קשות שני כלי הרכב.

טיעוני הצדדים :

3. ב"כ המבקשת טען למצב החוקי והוסיף כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב במיוחס לו לפי כתב האישום ביניהן הודעתו של עד הראיה שאדי אבו ריא, ממצאי הבוחן מזירת התאונה, הנזקים לכלי הרכב, ניסויים שנערכו בזירה ומסקנות הבוחן, מהם עולה כי רכב המשיב סטה שמאלה לנתיב נסיעת המנוח וגרם לתאונה. עוד טען ב"כ המבקשת כי מעשיו החמורים של המשיב, שסטה מנתיבו וחצה קו לבן שאמור להגביר זהירותו, מצביעים על מסוכנותו ועברו התעבורתי שאינו מכביד, אינו משנה תמונה זו.

4. ב"כ המשיב לא טען כנגד קיומו של קש"ס בין התאונה לתוצאותיה אך טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לאחריות המשיב, שכן אין התאמה בין שחזור התאונה והנזקים בכלי הרכב לבין תאור התאונה ע"י עד הראיה ולא ברור אם האימפקט אירע בנתיב הנסיעה של המנוח. בהעדר אינדיקציה למיקום ההתנגשות, קיים ספק אם המשיב אחראי לקרות התאונה. ב"כ המשיב טען כי המשיב מתפרנס מנהיגה ואינו מסוכן שכן עברו אינו מכביד ונסיבות ביצוע העבירות אינן מן החמורות ולכן הופרכה חזקת המסוכנות שבסעיף 46ב.

המצב המשפטי :

5. בתאריך 1/8/07 נכנס לתוקפו חוק לתיקון פקודת התעבורה (מספר 78), התשס"ז-2007, שבמסגרתו התווסף לפקודה סעיף 46ב. לפי סעיף זה, כאשר מוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו, אלא אם שוכנע בית המשפט, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור, שאז רשאי בית המשפט שלא להורות על פסילה כאמור.

הסמכות לפסול נאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו, היתה קיימת עוד בטרם תוקן סעיף 46ב לפקודת התעבורה. החידוש שבתיקון הוא, שבכל הנוגע לנאשם, אשר היה מעורב בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, קיימת חזקת מסוכנות, שהנטל להפריכה מוטל על כתפי הנאשם: לא יסתור את אותה חזקה - ייפסל עד לתום ההליכים, יסתור את החזקה - רשאי בית המשפט שלא לפסלו (בש"פ 9588/07 משה טרבלסי נ' מדינת ישראל; בש"פ 8645/07 אליהו חדש נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים).

השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בבואו לבחון האם נסתרה חזקת המסוכנות העומדת נגד הנאשם, הנם בעיקרם שניים: קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו ובחינת מסוכנות לשלום ציבור המשתמשים בדרך, כפי שזו עולה מנסיבות התרחשות התאונה ומעברו של הנאשם (ב"ש 540/86 חמדאן דורי נ' מדינת ישראל; בש"פ 8161/06 אליעזר גבריאל נ' מדינת ישראל; בש"פ 7399/00 שמואל לחמי נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים).

דיון והכרעה :

6. אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הסיטרואן בו נהג המשיב ורכב המאזדה בו נהג המנוח, התנגשו וכי בעקבות ההתנגשות נהרג המנוח ונפגעו נוסעי שני כלי הרכב.

המחלוקת העובדתית בין הצדדים נעוצה בשאלה היכן וכיצד אירעה ההתנגשות. התביעה טענה כי המשיב סטה לנתיב הנסיעה הנגדי, בו נסע המנוח וכך גרם להתנגשות, בעוד שההגנה טוענת כי המנוח הוא שסטה לנתיב נסיעת המשיב וגרם לתאונה.

      חומר החקירה מבסס קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום:

א)  דו"ח בוחן:  הבוחן קבע כי התאונה אירעה משום שרכב המשיב (הסיטרואן) סטה לנתיב

הנגדי תוך כדי חציית קו הפרדה רצוף והתנגש ברכב המנוח (המאזדה) שהגיע מולו.הבוחן הגיע למסקנה זו עקב הממצאים הבאים:  

·        הבוחן קבע כי מקום ההתנגשות היה בנתיב נסיעת המנוח, לאור חריץ שנגרם ע"י הסיטרואן במרכז נתיב נסיעת המאזדה (מצוין בסקיצה ובתרשים) וכן לאור חריצים נוספים בכביש, בצדו הימני של נתיב נסיעת המאזדה שנגרמו ע"י המאזדה. בזירה מפוזרים שברי פלסטיק וזכוכית, המצביעים על איזור ההתנגשות.

·        ביום 15/10/10 ביצע הבוחן "התאמת נזקים" בין רכב הסיטרואן לבין המאזדה. 

מהתאמת הנזקים עולה כי בזמן ההתנגשות רכב הסיטרואן היה בסטייה חדה שמאלה ורכב המאזדה היה בסטייה ימינה ביחס לכביש. תוצאות הניסוי עולות בקנה אחד עם סטיית רכב המשיב שמאלה לנתיב הנגדי וניסיון התחמקות ימינה של המנוח.